המושג "תחלואה כפולה" בתחום הפסיכיאטריה חל על מי שסובל משתי מחלות בו-זמנית; האחת, התמודדות עם הפרעה נפשית והשנייה, התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים (סמים, אלכוהול) ו/או התנהגויות ממכרות, לדוגמא: התמודדות עם דיכאון וצריכה מופרזת של אלכוהול.
במחקרים שנעשו בקרב מתמודדים עם בעיות נפשיות קשות (לדוגמא: סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה) נמצא כי שיעור השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרבם, הנו כ- 50%. בהפרעות אפקטיביות (הפרעות במצב הרוח כגון דיכאון) והפרעות חרדה, נמצא שכשליש מהמתמודדים עם ההפרעה משתמשים לרעה בחומרים פסיכואקטיביים.

שימוש בסמים ואלכוהול לעיתים מהווה ניסיון ל"טיפול עצמי" בסממנים הפסיכיאטריים. מאידך, אלכוהול וסמים עלולים להוות גורם סיכון להופעת והחמרת ההפרעות הנפשיות. אלו עשויים להביא לאשפוזים חוזרים, התנהגות אלימה, ניסיונות אובדניים, התנהגות עבריינית וכליאה, אבדן מקום מגורים, בעיות במישור המשפחתי והחברתי, מחלות זיהומיות ותחלואה גופנית מרובה וכן לתמותה מוקדמת.

על רקע האמור, פעמים רבות חולים אלו "נופלים בין הכיסאות", מכיוון שהטיפול בבעיות אלו נחלק בין שני גורמים טיפוליים (בריאות הנפש וטיפול בהתמכרויות), ולעיתים הסובלים מתחלואה כפולה אינם מקבלים טיפול ושיקום כוללני הולם. מכאן, ישנה חשיבות רבה בטיפול אינטגרטיבי כוללני.
הטיפול באוכלוסייה הסובלת מתחלואה כפולה הוא מורכב וכולל מספר שלבים, החל מסילוק רעלים (Detox), איזון מצב נפשי, טיפול תמיכתי, התערבות פסיכו סוציאלית, מניעת חזרה לשימוש וכלה בבניית תוכנית שיקומית ארוכת טווח.