האשפוז בכפייה, בידי פסיכיאטר מחוזי, בניגוד לרצונו של אדם, מתאפשר על פי חוק, כאשר "נוכח פסיכיאטר מחוזי שחולה נפש עלול לסכן את עצמו או את הזולת, חייב הוא להורות בכתב, שהחולה יאושפז בבית החולים". כלומר החוק מחייב את הפסיכיאטר המחוזי לאשפז, בבית חולים פסיכיאטרי, לשם קבלת אבחון וטיפול, אדם אשר סובל ממחלת נפש ועל רקע המחלה נפגעה יכולת השיפוט שלו באופן שהוא עלול להוות סכנה באופן מידי, אמיתי, לעצמו, או לזולתו, על רקע המחלה. הפסיכיאטריה אינה רשאית לאשפז אדם בניגוד לרצונו אם לא מתקיים החלק השני, של קיום מחלת נפש. תהליך שלילת החירות הנו מבוקר וקפדני. משפחה או כל אדם הנחשף למידע או עד למצב כזה, יכול לפנות לכול רופא, או עובד ציבור - משטרה, מד"א, פקידת סעד, רווחה, עובדת סוציאלית, ואלו כותבים לפסיכיאטר המחוזי. לשכת הפסיכיאטר המחוזי מבררת את הפרטים, מזמינה את המשפחה לבירור, או מוציאה הוראת בדיקה כפויה. האדם יובא בהוראת בדיקה כפויה להיבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי או כל פסיכיאטר מומחה, בעל מינוי חתום בידי שר המשפטים, מטעם המחוזי, אשר יקבע כי אכן מדובר בסיכון, הנובע ממחלה נפשית. במקרה זה יאושפז החולה באופן מידי למשך שבוע לצרכי טיפול. לאחר שבוע, במידה והחולה עדיין מהווה סכנה פיזית לעצמו וזולתו רשאי הפסיכיאטר המחוזי להאריך את אשפוזו בשבוע נוסף. במידה וגם הארכה נוספת בשבוע אינה מספיקה לשיפור במצב החולה, ישנן שתי אפשרויות: האחת – שמצב החולה השתפר במידה מספקת על מנת להבין שחייב טיפול והוא מסכים מרצונו להישאר להמשך טיפול כנדרש. אפשרות שנייה היא שלאחר 14 יום, הוא אינו מסכים להישאר מרצונו, ומצבו טרם השתפר, הסכנה הפיזית והמידית עדיין קיימת, ואם כך, החולה יוצג בפני וועדה פסיכיאטרית מחוזית הרשאית להאריך את אשפוזו עד 6 חודשים. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית פועלת מכוח חוק ובראשה עומד משפטן בכיר, כאשר לצדו שני יועצים רפואיים שאחד מהם אינו עובד בית החולים, ושניהם אינם מטפלים בחולה הנדון. המשפחה וכל גורם אחר מוזמן לטעון בפני הוועדה, כמו גם לחולה יש זכות להיות מיוצג ע"י עורך דין.

אשפוז בכפייה ע"י שופט אפשרי בשני מקרים: הראשון במקרה ונאשם מבטא ביטויים או סימפטומים של מחלה נפשית, קיים חשד כי העבירה הושפעה ממחלת הנפש ולכן יש צורך בצו הסתכלות. כלומר פסיקת שופט לאשפז אדם שעבר עבירה, וזאת לצורך הסתכלות פסיכיאטרית שתקבע אם הוא אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה: ייתכן כי אינו אחראי כלל ואז זקוק לטיפול ולאשפוז, או לחילופין אחראי למעשיו חרף היותו חולה בנפשו ויכול לעמוד לדין אבל חייב טיפול, ואולי אינו חולה כלל, ולכן אחראי למעשיו ומכאן שאין צורך בהתערבות נפשית.

 
הנבדק נמצא בהסתכלות לתקופה הנדרשת על מנת להגיע למסקנה באשר למצבו הנפשי. בתום ההסתכלות נכתבת חוות דעת פסיכיאטרית משפטית על מצבו ומועברת לבית המשפט.

 
אפשרות שנייה לאשפוז בהחלטת שופט היא אשפוז על פי צו אשפוז לצורך טיפול תרופתי ושיקומי למי שנמצא חולה במחלה נפשית. שחרורו של המטופל יהיה רק על פי החלטה של ועדה פסיכיאטרית.