משמעות האשפוז בכפייה, בידי פסיכיאטר מחוזי, בניגוד לרצונו של אדם, מתאפשרת על פי חוק, כאשר " נוכח פסיכיאטר מחוזי שחולה נפש עלול לסכן את עצמו או את הזולת, חייב הוא להורות בכתב, שהחולה יאושפז בבית החולים". כלומר החוק מחייב את הפסיכיאטר המחוזי לאשפז, בבית חולים פסיכיאטרי, לשם קבלת אבחון וטיפול, אדם אשר סובל ממחלת נפש ועל רקע המחלה השיפוט שלו פגום באופן שהוא עלול להוות סכנה באופן מיידי, אמיתי, לעצמו, או לזולתו, על רקע המחלה. הפסיכיאטריה אינה רשאית לאשפז אדם בניגוד לרצונו אם לא מתקיים החלק השני, של קיום מחלת נפש.
תהליך שלילת החירות מבוקר מאד, וקפדני. משפחה או כל אדם הנחשף למידע או עד למצב כזה, יכול לפנות לכול רופא, או עובד ציבור-משטרה, מד"א, פקידת סעד, רווחה, עובדת סוציאלית, והם כותבים לפסיכיאטר המחוזי בכתב. לשכת הפסיכיאטר המחוזי מבררת את הפרטים טלפונית, ומזמינה את המשפחה, או מוציאה הוראת בדיקה כפויה. האדם יובא בהוראת בדיקה כפויה להיבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי או כל פסיכיאטר מומחה, בעל מינוי חתום בידי שר המשפטים, מטעם המחוזי, אשר יקבע כי אכן מדובר בסיכון, הנובע ממחלת נפש. במקרה זה יאושפז החולה באופן מידי למשך שבוע לצרכי טיפול. במידה ולאחר שבוע, והחולה עדיין מהווה סכנה פיזית לעצמו וזולתו רשאי הפסיכיאטר המחוזי להאריך את אשפוזו בשבוע נוסף. במידה וגם הארכה נוספת בשבוע אינה מספיקה לשיפור במצב החולה, ישנם שתי אפשרויות. האחת שהוא השתפר במידה מספקת על מנת להבין שחייב טיפול והוא מסכים מרצונו להישאר להמשך טיפול כנדרש. אפשרות שנייה היא שלאחר 14 יום, הוא אינו מסכים להישאר מרצונו, ומצבו טרם השתפר, הסכנה הפיזית והמידית עדיין קיימת, ואם כך, החולה יוצג בפני וועדה פסיכיאטרית מחוזית, הרשאית להאריך את אשפוזו עד 6 חודשים. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית פועלת מכוח חוק ובראשה עומד משפטן בכיר, כאשר לצידו עומדים שני יועצים רפואיים שאחד מהם אינו עובד בית החולים, ושניהם אינם מטפלים בחולה הנדון. המשפחה וכול גורם, מוזמן לטעון לפני הוועדה ולחולה יש עורך דין, במידה והחולה מסכים, המייצג את רצונו.
משמעות האשפוז בכפייה בידי שופט אפשרית לשתי מטרות. הראשונה במקרה ונאשם מבטא ביטויים או סימפטומים של מחלת נפש, וקיים חשד כי העבירה הושפעה ממחלת הנפש ויש צורך בצו הסתכלות. הכוונה לפסיקת שופט לאשפז אדם שעבר עבירה לצורך הסתכלות פסיכיאטרית שתקבע בדרך כלל אם הוא אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה, אם לא אחראי כלל ואז זקוק לטיפול ולאשפוז, או אחראי למעשיו חרף היותו חולה בנפשו ויכול לעמוד לדין אבל חייב טיפול, ואולי אינו חולה, אחראי למעשיו ואין צורך בהתערבות נפשית, למרות שהיה חשד כזה בבית המשפט או לעורך דינו הנבדקים נמצאים בהסתכלות לתקופות שונות הנדרשות כדי להגיע למסקנה על מצבו הנפשי של הנבדק. בסוף הסתכלותו נכתבת חוות דעת פסיכיאטרית משפטית על מצבו לבית המשפט.
אפשרות שנייה לאשפוז בהחלטת שופט היא אשפוז על פי צו אשפוז לצורך טיפול תרופתי ושיקומי למי שנמצא חולה במחלת נפש. שחרורו של המטופל יהיה רק על פי החלטה של ועדה פסיכיאטרית.
|
