משפחות למתמודדים עם מחלה נפשית  עוברים תהליך משברי הדומה מאוד לתהליך אבל ואובדן, אך הוא שונה במקצת. האבל והאובדן הוא על הבן, האח, בן זו שלא יחזור להיות כפי שהיה. (טסלר, קליאן, וגובמן, 1987).

השלבים הרגשיים של משפחה בהתמודדות עם נפגע נפש:
• מודעות התחלתית לקיום הבעיה- מתעוררים סימנים ראשונים הנראים למשפחה קיצוניים יותר מהנורמה המקובלת בהתייחס למצב החיים של הבן או הבת.
•  הכחשה- המשפחה מסרבת לקבל את הסימנים ומשייכת אותם לגיל, למצב החיים כמו בחינות, פרידה מחבר וקשיי הסתגלות.
•  תיוג בן המשפחה כחולה נפש -  לרוב בשל אשפוז ראשון מתעוררים רגשות אשם אצל ההורים
•   אמונה באנשי מקצוע- אמונה ובטחון כי אנשי המקצוע יכולים לחלץ את בן המשפחה מהמשבר.
•   משבר חוזר-  אשפוז נוסף או התדרדרות במצב יוצרים בעיה דחופה ומקביל משפיעים על יציבות התא המשפחתי.
•   הכרה בכרוניות- שלב בו המשפחה מתחיל להבין כי המחלה היא חלק מחייו של בן המשפחה, שלב המלווה ברגשות ייאוש ופאסימיות
•   אובדן אמונה באנשי מקצוע הבנה כי אנשי המקצוע אינם "כל יכולים" למרות האמונה הראשונית שהם יצילו אותם.
•  אמונה בניסיון של משפחות אחרות-   משפחה שעברה משבר מחזיקה ידע חיוני שיכול לעזור למשפחות אחרות המשפחה כ"מומחית לטיפול בחולי נפש.
•  דאגה לעתיד- ההורים המתבגרים חוששים מהעתיד שצפוי לילד  כאשר הם לא יוכלו לעזור יותר.